הנזק הנסתר של דיג תעשייתי: מה שנים בקרן לשימור הים לימדו אותי

<b>תשובה קצרה:</b> שנים של עבודה בקרן לשימור הים בישראל חשפו בפניי את האמת המרה: דיג תעשייתי אינו רק איום על הדגים, אלא על כל המערכת האקולוגית הימית, כולל לווייתנים, דולפינים, צבי ים ועופות ים. ההשפעה ההרסנית של שיטות דיג לא בר קיימא, כמו רשתות מכמורת ושלל לוואי, מחייבת אותנו לבחון מחדש את צריכת הדגים שלנו ולאמץ פתרונות תזונתיים צמחיים כדי להציל את האוקיינוסים.

איפה התחלתי: חלום הים הכחול

תמיד נמשכתי לים. מגיל צעיר, השעות שביליתי על חופי ישראל, בצלילה ובשחייה, מילאו אותי תחושת פליאה עמוקה כלפי העולם התת-ימי. היה משהו בשקט העמוק, בצבעים העזים של האלמוגים ובריקוד החינני של הדגים, שגרם לי להרגיש בבית. כילדה, חלמתי להיות ביולוגית ימית, לחקור את מסתרי האוקיינוס ולהגן עליו. כשבגרתי, בחרתי ללמוד ביולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה, מתוך תקווה לתרום לשימור אוצרות הטבע הללו. בסיום לימודיי, התקבלתי לעבודה ב'קרן לשימור הים בישראל', ארגון שמטרתו להגן על הסביבה הימית שלנו, והרגשתי שחלום ילדותי התגשם.

האמונה שלי הייתה נאיבית בתחילה. חשבתי שעם מחקר, הסברה ומעט רצון טוב, נוכל להפוך את הגלגל ולהחזיר את הים לימיו הטובים. ההתמקדות הייתה בעיקר בזיהום פלסטיק ובשמורות טבע ימיות, ועל דיג דיברנו כ'מקצוע מסורתי' שיש לאזן. המציאות, כפי שגיליתי במהרה, הייתה מורכבת ואכזרית הרבה יותר.

מה שראיתי: השקר הגדול של הים

במהלך השנים הראשונות שלי בקרן, נחשפתי לנתונים מחרידים. דיג תעשייתי, שמבצעים בישראל וברחבי העולם, הוא כוח הרסני שמשנה באופן בלתי הפיך את המערכות האקולוגיות הימיות. לא מדובר רק בדגים שאנחנו אוכלים, אלא בכל היצורים הימיים שנקלעים לרשתות הענק בטעות – תופעה המכונה 'שלל לוואי'. הנתונים הראו שעל כל קילוגרם של דג 'מטרה', נלכדים ונזרקים חזרה לים בין 1 ל-10 קילוגרמים של יצורים ימיים אחרים, רבים מהם כבר מתים או גוססים (FAO, 2024).

פרויקט אחד שלקחתי בו חלק היה תיעוד שלל לוואי בנמלי דיג בישראל. ראיתי במו עיניי כרישים, חתולי ים, צבי ים ואינספור דגים קטנים, אלמוגים וחסרי חוליות, מושלכים חזרה לים, חלקם כבר ללא רוח חיים. הזכור לי במיוחד היה מקרה שבו נלכדו ברשת מכמורת עשרות דולפינים. המראה של יצורים אצילים וחכמים אלה נאבקים על חייהם ברשת, ולבסוף טובעים, רדף אותי בלילות. כשאני רואה נתונים רשמיים, כמו זה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2022) שמראה ירידה דרסטית בגודל אוכלוסיות הדגים בים התיכון, אני יודעת בדיוק מה עומד מאחוריהם.

“״האוקיינוסים שלנו גוועים בשקט. הדיג התעשייתי אינו רק דלדול משאבים, אלא גרימת סבל עצום למיליארדי יצורים חיים ופגיעה בלתי הפיכה במערכת אקולוגית שלמה.”

חיות מים: נשמות נשכחות

תעשיית הדיג מתייחסת לחיות הים כאל משאבים ולא כאל יצורים בעלי תחושה. בעוד שרבים מדברים על סבלם של בעלי חיים במשקים מתועשים יבשתיים, סבלם של דגים, סרטנים, דיונונים ושאר יצורי ים נשאר ברובו נסתר מתחת לפני המים. מחקרים מראים כי לדגים יש מערכת עצבים מפותחת והם חווים כאב ופחד (Sneddon et al., 2014). תהליך הלכידה ברשתות, הדחיסה, החנק והמוות האיטי על סיפון הספינה או בחדרי הקירור, הוא סיוט עבורם. גם שיטות ״אחריות״ כמו חקלאות ימית אינן פתרון: חוות דגים צפופות גורמות למחלות, זיהום סביבתי וסבל רב לדגים הכלואים, ובמקביל דורשות כמויות עצומות של דגי בר קטנים כמזון, ובכך תורמות לדלדול אוכלוסיות הדגים בטבע.

מה השתנה: השינוי בתודעה

המפגש עם המציאות הקשה של דיג תעשייתי הוביל אותי לשינוי עמוק בתפיסת עולמי. הבנתי שאי אפשר להפריד בין הגנה על בעלי חיים בים להגנה על בעלי חיים ביבשה, או בין בריאות האוקיינוס לבריאות כדור הארץ כולו. הבנתי שצריכת דגים, גם אם היא נתפסת כ'בריאה' או 'קיימת', היא למעשה חלק מהבעיה. השינוי התחיל מצלחת האוכל שלי. ההכרה בסבלם של יצורי הים, וההבנה שהם בעלי תחושה בדיוק כמו חיות מחמד או חיות משק יבשתיות, גרמה לי לוותר על כל מוצרי המזון מן החי הימי.

המעבר לתזונה צמחית מלאה לא היה מיידי, אך הוא היה בלתי נמנע. זה התחיל מהימנעות מדגים, המשיך לבשר עוף ובקר, ובסופו של דבר גם למוצרי חלב וביצים. זה לא היה קורבן, אלא שחרור. הבנתי שהאפשרויות הקולינריות מהצומח הן אינסופיות, טעימות ובריאות הרבה יותר, והכי חשוב – ללא כל מחיר סביבתי או מוסרי על חשבון יצורים חיים. השינוי האישי הזה העצים את עבודתי בקרן, והפכתי לתומכת נלהבת של פתרונות תזונתיים צמחיים כדרך מהותית להציל את האוקיינוסים.

מה אני עושה עכשיו: קול למען הים

היום, במסגרת עבודתי בקרן לשימור הים, אני מתמקדת בהסברה ובקידום מדיניות. אני עובדת עם גורמי ממשל, ארגונים סביבתיים ועם הציבור הרחב כדי להעלות את המודעות להשלכות ההרסניות של דיג תעשייתי. אחד הפרויקטים המרכזיים שבו אני מעורבת הוא קידום אזורים ימיים מוגנים חדשים בים התיכון, ודחיפה לחקיקה שתגביל את שיטות הדיג הפוגעניות, במיוחד מכמורות.

אני גם פועלת רבות להדגשת הקשר בין תזונה צמחית לבריאות האוקיינוסים. אני מקיימת הרצאות, כותבת מאמרים ומדריכים, ואף עזרתי לפתח קמפיינים שמטרתם להציג אלטרנטיבות צמחיות לדגים. לדוגמה, סרטוני הסברה שיזמנו הציגו את העושר הקולינרי של "פירות ים" מהצומח, החל ממנות אצות ופטריות ים ועד לתחליפי דגים מבוססי ירקות וקטניות. המטרה היא לא רק לגרום לאנשים להפסיק לצרוך דגים, אלא להראות להם שקיימת דרך טעימה, בריאה ובת קיימא ליהנות מטעמי הים ללא פגיעה.

מה אני רוצה שתיקחו מזה: מעבר לים כחול יותר

המסר שלי ברור: כל אחד מאיתנו יכול להיות חלק מהפתרון. השינוי הגדול מתחיל בבחירות האישיות שלנו. אני לא מבקשת מאף אחד להפוך לביולוג ימי, אבל אני מבקשת מכם לשקול מחדש את צריכת הדגים שלכם.

האוקיינוסים הם הלב הפועם של כדור הארץ. הם מייצרים את רוב החמצן שאנו נושמים, מווסתים את האקלים ומספקים בית לאינספור יצורים חיים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להרוס אותם. אם נמשיך בדרך זו, לא יהיה לנו רק ים דל בדגים, אלא מערכת אקולוגית ימית קורסת, עם השלכות מרחיקות לכת על כולנו. כל בחירה שלכם לצמצם צריכת דגים, או לעבור לתזונה צמחית מלאה, היא הצבעה בעד עתיד טוב יותר, לא רק לים ולבעלי החיים שבו, אלא גם לבני האדם.

שאלות נפוצות על דיג תעשייתי ושימור הים

האם דיג מסחרי בישראל תורם לדלדול אוכלוסיות הדגים?

כן, דיג מסחרי בישראל הוא גורם משמעותי לדלדול אוכלוסיות הדגים בים התיכון. שיטות דיג כמו מכמורת, המשתמשות ברשתות ענק הנגררות על קרקעית הים, פוגעות באופן נרחב בבתי גידול ימיים ולוכדות כמויות גדולות של שלל לוואי. על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2022), רוב מלאי הדגים בים התיכון הישראלי נמצאים במצב של דיג יתר או קרוב לכך, מה שמחייב שינוי מהותי במדיניות הדיג ובצריכה.

מהו 'שלל לוואי' וכיצד הוא משפיע על האוקיינוסים?

'שלל לוואי' מתייחס לכל בעלי החיים הימיים שנלכדים ברשתות דיג שלא נועדו להם, ונזרקים חזרה לים, לרוב מתים או פצועים אנושות. שלל לוואי כולל לווייתנים, דולפינים, צבי ים, כרישים, עופות ים ואינספור מיני דגים וחסרי חוליות. תופעה זו גורמת להרס אקולוגי עצום, דלדול מהיר של אוכלוסיות מינים רבים, פגיעה בשרשרת המזון ושיבוש מאזן המערכת האקולוגית הימית כולה, כפי שמצוין בדוחות של האו"ם (UNEP, 2023).

האם אכילת דגים 'בייצור בר קיימא' היא פתרון?

המונח 'דיג בר קיימא' הוא מורכב ולעיתים מטעה. למרות שישנם מאמצים לשיפור שיטות דיג מסוימות, גם דיג שנחשב 'בר קיימא' עדיין כרוך בלכידת יצורים חיים, גרימת סבל ופגיעה פוטנציאלית במערכת האקולוגית. לעיתים קרובות הוא אינו לוקח בחשבון את שלל הלוואי או את ההשפעה המצטברת על המלאי. התזונה הצמחית, לעומת זאת, מציעה פתרון שאינו כרוך כלל בפגיעה ביצורים ימיים ובסביבה הימית, ומצמצמת את טביעת הרגל האקולוגית באופן משמעותי.

איך תזונה צמחית יכולה לעזור לשימור האוקיינוסים?

מעבר לתזונה צמחית מפחית באופן ישיר את הביקוש לדגים ומוצרי ים, ובכך מקטין את הלחץ על אוכלוסיות הדגים בטבע. בנוסף, חקלאות המזון מהצומח דורשת פחות משאבים ומייצרת פחות זיהום סביבתי, כולל פחות חנקן וזרחן הנשטפים לים וגורמים לאזורים מתים. על ידי בחירה במוצרים מהצומח, אנו תורמים להפחתת דיג היתר, שלל הלוואי והזיהום הימי, ובכך מאפשרים למערכות אקולוגיות ימיות להתאושש.